מקובל לייחס את תורת הצימצום בחכמת הקבלה לאר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, גדול מקובלי צפת מן המאה

 ה-16. ברם, את עקרונות הצימצום ניתן למצוא כבר בספרות הקבלית הקדומה, כספר יצירה וספר הזוהר

תורת הצימצום שלימד האר"י, המופיעה בספר 'עץ חיים', מלמדת שכדי לברוא את העולם, צימצם הבורא את אור האינסוף שמילא את כל המציאות והעלימו, ובחלל הפנוי שנוצר, שם נברא העולם

במילים אחרות, הצמצום מסביר כיצד נתאפשרה הווצרות ה'מקום' בו נברא העולם, מתוך המציאות בו היה רק אור אינסוף הממלא את כל החלל

בספר יצירה, הקדום שמבין ספרי הקבלה הנלמדים, מופיע במשנה הראשונה של הפרק הראשון הפועל 

חקק – מהי אותה חקיקה ? ספר יצירה מלמד שהבורא השתמש ב 32 נתיבות חכמה כדי לחקוק ולברוא את עולמו. למילה 'חקק' יש משמעות של הסרת חומר. חקיקה דומה לכתיבה, אך בעוד שבכתיבה מוסיפים חומר למשטח הכתיבה, בחקיקה מסירים חומר

לפני שאפשר יהיה לברוא עולם, היה צריך להיות חלל ריק בו הוא ייווצר. ההוויה היחידה שטרום בריאת העולם הייתה העצמות הא-להית שהתגלתה באור אינסוף.

לפיכך היה צורך ב'חקיקה' באור אינסוף. התהליך מתואר בספר הזוהר כ'גילופין שנעשו בטוהר העליון'. הצמצום או יצירת החלל בעצמות הא-להית, לא התרחש בחלל הפיזי, אלא בחלל המושגי. זהו חלל, משום שהוא כולל את כל האפשרויות למידע, אבל לא מידע ממשי. זהו התוהו הנזכר בתיאור הבריאה: והארץ הייתה תהו ובהו

המקובלים מסבירים שתוהו הוא מצב שבו יכול להתקיים מידע, אך הוא אינו מתקיים בפועל

החלל נוצר באמצעות 32 נתיבות המורכבות מספרות ואותיות – זהו הצופן של יצירת המציאות – אותיות וספרות הן היחידות הבסיסיות של המידע ובאמצעותן נוצרה ומוגדרת המציאות של עולמנו

הסדר, היה לפיכך, חקיקה (שהיא הצמצום) ורק לאחר מכן הבריאה

כיום, יש ביד לומדי הקבלה כלים תובנתיים, ומתודולוגיה מפותחת, ללימוד העקרונות והיסודות שבבסיס המציאות המורכבת של עולמנו, המציאות הגשמית כמו גם הרוחנית.