קבלה במקרא

 

    אדם

 

אלוקים אמר, "נעשה את האדם בצלמנו ודמותנו ... אלוקים ברא את האדם עם דמותו. בתמונתו של אלוקים, הוא יצר אותו, זכר ונקבה הוא יצר אותם. " (בראשית 1: 26-27) אחד הנושאים היותר מרתקים שקבלה עוסקת בהם, הוא האופן בו היא מסבירה את בריאת אדם וחוה ביום השישי לבריאת העולם. למעשה, רבים מהסיפורים המקראיים על אדם וחוה התרחשו באותו יום בו הם נוצרו. בחלק זה, נהנה ללמוד את ההסברים הקבלית לסיפורי בראשית על אדם וחוה. דברי החוכמה המובאים כאן לקוחים מהספר 'מגלה מיסטיקה יהודית' מאת הרב ניסן דוד דובוב מלונדון, ברשות המחבר מה שהופך את האדם לדמותו של אלוקים הרמב"ם קובע בעקרון השלישי שלו באמונה שלקב"ה אין גוף ומושגים פיזיים אינם חלים עליו. אין שום דבר שדומה לו בכלל. מה הפירוש של המילים, "בואו נעשה אדם עם דמותנו?" מתוכו "דימוי" הכתוב מדבר? הפרשנויות הקלאסיות מסבירות כי האדם לבדו ניחן - כמו בוראו - בהיגיון, בתחושת מוסר ורצון חופשי. בעורק זה מתואר האדם כמי שנוצר בדמותו של אלוקים. הפרשנות הקבלית ל"דימוי "שונה ועמוקה מאוד. דמותו של אלוקים שאליו מתייחסים כאן אינה אלוקים עצמו, שהוא מעבר להבנה, אלא לתהליך היצירה. האדם בנפש ובגוף משקף את התשתית הרוחנית של העולמות העל וסדר השרשרת של הבריאה. במילים של איוב: "מבשרי אני מבין את אלוקים" (איוב 19:26). פירוש הדבר שבחינה של פסיכולוגיה ופיזיולוגיה אנושית מובילה את האדם להבין את המקור הרוחני המקביל שלהם בתחום הגבוה. על מנת להבין את שלבי היצירה השונים, המקובלים מתייחסים למודל האנושי ומוחצבים לאלוהי. תהליך זה דורש זהירות רבה, שכן, כאמור, אין לייחס שום תכונות אנושיות למהות האלוקים. אדם, "האדם הראשון", היה מודע היטב לתהליך הבריאה הזה. כדי להשתמש באנלוגיה של המחשב, הכונן הקשיח שלו תוכנן בעזרת ידע זה. מערכת ההפעלה שלו דיברה את השפה העברית שהיא לשון קדושה ושפת הבריאה.

 

.